באטמן

באטמן

רבים לא יודעים אך באטמן אינו ניחן ביכולות על כמו שאר גיבורי הילדות, את היכולת שלו להילחם בפושעים הוא מבצע על ידי המוח המבריק שלו ואמצעי לחימה כאלה ואחרים. אמצעי הלחימה השכיח ביותר של באטמן במהלך הסדרה הבאטראנג, בומרנג דמוי עטלף. באופן כללי כל אלמנט הקשור לבאטמן יש לו קשר כזה או אחרת לדמות העטלף שלו – לדוגמא הבאטמוביל שהיא המוכנית של באטמן גם היא בצורה של עטלף.
יש כאלה המציינים כי באטמן הוא אחד מדמויות הבילוש הגדולות ביותר בתולדות חוברות הקומיקס, זוהי אחת מהסיבות לכך שהוא איננו מחזיק בשום כוח על ומביא איתו יכולות אנושיות בלבד לצורך המלחמה בפשע.

באטמן

זהותו הסודית של באטמן היא ברוס ויין, מולטי-מיליונר, שהוריו נרצחו בילדותו. הרצח אירע כשברוס הצעיר יצא מהאופרה מלווה בהוריו. בהגיעם אל סמטה אחורית ומוזנחת, הם הפכו קורבנות לנסיון שוד כושל, שהביא בסופו של דבר לרציחתם ביריות של אביו ואמו של ברוס לנגד עיניו. הרוצח נמלט מהמקום והילד, ברוס, נותר המום וכאוב.ברוס ויין מקבל מעטלף את ההשראה להפוך לבאטמן – איש העטלף.
רצח הוריו מהווה אירוע מכונן בחייו של ברוס ומניע אותו להתאמן ולהכשיר את עצמו כלוחם-פשע, על מנת לנסות ולמנוע את הישנותם של מקרים דומים. הוא יוצא למסע, שבמהלכו הוא מטייל ברחבי העולם ולומד מספר רב של מיונויות לחימה ואקרובטיקה.
ברוס ויין הופך אובססיבי בנוגע ללוחמה בפשע ואף מצוי בדילמה מוסרית מתמשכת על מנת שלא להפוך את רגשותיו והצורך האישי שלו בנקמה לבסיס לחימתו האוניברסלית בפשע. אף על פי שהוא משתמש באלימות קשה כנגד פושעים, הוא משתדל להימנע ככל האפשר מהרג ומשימוש בכלי ירייה. דילמות אלה מוצגות פעמים רבות כמוטיב מרכזי בדמותו המורכבת של באטמן.

איש החידות

איש החידות, הידוע גם כ”החידונאי” או בשמו האנגלי The Riddler הוא כינויו של אדוארד א. ניגמה (E. Nigma = אניגמה), נבל קומיקס של חברת קומיקס ואחד מאויביו של באטמן. איש החידות נחשב לאינטֶליגנטי במיוחד ובעל אובססיה לחידות. הוא נוהג להשאיר חידות בזירת הפשע.
איש החידות נוצר על ידי ביל פינגר ודיק ספראנס, והופיע לראשונה בחוברת Detective Comics #140 בשנת 1948.
סימן הכר של איש החידות הוא החליפה אשר זכתה לשלל גרסאות ועיצובים במהלך השנים. מבגד גוף ועד חליפת עסקים, אך תמיד החליפה ירוקה ומכוסה סימני שאלה ובדרך כלל כוללת גם מגבעת ומקל הליכה תואמים.

הג’וקר

ג’וקר (באנגלית: Joker) הוא דמות ספרותית מרושעת, אויבו המושבע של הבאטמן. הדמות שנוצרה על ידי ביל פינגר, בוב קיין וג’רי רובינסון, מופיעה בספרי קומיקס של חברת DC קומיקס, כשהופעתה הראשונה הייתה בבאטמן1# (אביב 1940).
הג’וקר הוא פושע מתוחכם מאוד, אולי גאון, המתלבש ונראה כמו ליצן ונקרא גם “ליצן החצר של העיר גות’אם”.
הג’וקר הוא רוצח המונים הסובל מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית קיצונית. בשנות הארבעים המאוחרות דמות הג’וקר החל לקבל מאפיינים הומוריסטים יותר כשאישיות זו התפתחה עד לשנות ה-60, אז חזרה להיות רוצחת המונים אכזרית. הג’וקר היה אחראי למספר רב של טרגדיות בחייו של באטמן, כמו גרימת שיתוק לברברה גורדון, ורציחתם של ג’ייסון טוד (הרובין השני) ואשתו השנייה של הרב פקד גורדון. ב-2006, עיתון וויזרד דירג את הג’וקר בתור הרשע הטוב ביותר בכל הזמנים.
הג’וקר גולם על ידי מספר רב של שחקנים: סיזר רומארו, בסדרת לייב-אקשן של באטמן, ג’ק ניקולסון בסרט באטמן (סרט, 1989), קיבל את קולו של מארק המיל בבאטמן – הסדרה המצוירת, והית’ לדג’ר בסרט האביר האפל. בישראל מהסדרה המצוירת והלאה הג’וקר דובב על ידי גיורא קנת, ו”הבאטמן” דובב על ידי גלעד קלטר.

דו-פרצוף

דו פרצוף, או Two-Face, הוא נבל קומיקס ואחד מאויביו של באטמן בעולם DC קומיקס. שמו האמיתי הוא הארווי דנט. דו פרצוף הוא פושע אכזרי בעל אובססיה לגבי דואליות וכפילות, המחליט את החלטותיו באמצעות הטלת מטבע.
דו פרצוף נוצר על ידי בוב קיין וביל פינגר בשנת 1942 והופיע לראשונה בחוברת הקומיקס Detective Comics #66. דמותו נכתבה בהשראת דמותו של ד”ר גקיל, מתוך “המקרה המוזר של ד”ר ג’קיל ומר הייד, ספרו המפורסם של רוברט לואי סטיבנסון ובהשראת הסרט בעל אותו השם שיצא לאקרנים שנה קודם לכן.
ארווי דנט היה התובע המחוזי של גות’אם סיטי ובן בריתם של באטמן ופקד גיימס גורדון. דנט היה עורך דין מוכשר ואדם ידוע ביופיו שבשלו כונה “אפול”. הוא וברוס ויין היו חברים טובים מאוד.
לדנט היה צפוי עתיד מזהיר, אך כל זאת השתנה כאשר מאפיונר בשם מורוני שפך חומצה בפניו, אשר עוותה את פרצופו ואת מוחו ויצרה לו זהות שנייה ושלטת, דו-פרצוף הפסיכוטי.